בתוך אקווריום הזכוכית של בקרת האיכות רכנו על מכשירים מבקרי האיכות. לבושים חלוקים לבנים, הם  הקלידו והתבוננו במחשבים אישיים.

האווירה הייתה של חדר נקי, שקוף ומצויד להפליא. על השלט התנוססה הכיתובית "בקרת איכות".

מטרים משם, באולם הייצור שמחוץ לאקווריום עבדו בטמפרטורה גבוהה, רעש ולחות עובדי רצפת היצור. הם לבשו סרבלים כחולים, ועמלו בהכנת המשקה ומילויו בבקבוקים.

צבעי הבגדים של שתי אוכלוסיות אלו מסמלות גם הן את התפיסה הקלאסית של בקרת האיכות, שפסה ברובה מהעולם התעשייתי על פיה: 

פועלי היצור יבצעו את העבודה ואילו מבקרי האיכות יקחו על עצמם את האחריות כי "מוצר לא מתאים לא יחמוק משערי המפעל ויגיע ללקוח הסופי".

המקור של תמונת המצב, שתיארתי זה עתה, הינו הגישה המיושנת שאותה הגה אבי מקצוע "תעשייה וניהול" –פרידריך טיילור.

טיילור מניח, כי "האומן שעשה עד כה את כל שלבי התהליך בסדנא שלו לא מסוגל להצליח בכמות מסחרית גדולה" ולכן הציע לפרק את מקצועו של האומן למטלות ותתי מטלות ובכך יצר תחומי התמחות יעודיים אותם חילק בין פונקציות שונות בארגון.

בכך יזם את המבנה הארגוני הפונקציונלי שהיה נפוץ והוגדר גם כפירמידת הארגון.

התפיסה הזו אכן איפשרה תהליכי יצור גדולים אך גרמה גם להפרדה מלאכותית בין העוסקים בעשיית המוצר לבין אלו האחראים על איכותו.

לימים אף גדלה התהום בין הגופים היצרניים לבין מבקרי האיכות שכן מערכות התמרוץ והתגמול ושכר העידוד תיגמלו בשל יותר יחידות מוצר למשמרת ועובד היצור מצא את עצמו מחוייב לכמות ולאו דווקא לאיכות – שעליה היה מופקד "כלב השמירה" – מבקר האיכות.

בשנות השמונים של המאה הקודמת החלו ארגונים לטבוע את המושג "הבטחת איכות" ביסוד תפיסה זו שפותחה בתעשייה היפנית מחוייב העובד לא רק לכמות מוצרים אלא לכמות מוצרים איכותיים.

ביסוד גישת הבטחת האיכות צרובה ההנחה, כי "ככל שתקלה מתגלית ומטופלת קרוב יותר למקום היווצרותה – הקנס שגובה תקלה זו קטן יותר".

כשבאים ליישום הנחה זו הרי כל סיום תת-תהליך מחייב בדיקה של מבקר איכות שימנע את גרירת השגיאה לתחנה מרוחקת יותר. אך מכיוון שהארגון אינו יכול לעמוד בעלויות של בקרת איכות לאורך התהליך כולו הוא מחייב את עובד הייצור לקחת על עצמו מטלה נוספת והיא לבקר את איכות המוצר/ השרות/ או התהליך עליו הוא מופקד.

היה והעובד זיהה שיש מקום לטפל בתיקון התהליך/הפריט או השרות שהיה באחריותו הוא מקבל את הסמכות לעצור את התהליך ולתקנו בטרם יעבירו לתחנה הבאה.

 באותו מפעל לייצור משקאות היה צורך לבצע שינוי תפיסה מג'ורי.

המעבר של מבקרי האיכות לרצפת היצור על מנת שיעסקו ביצור המשקאות היה לא קל. בסופו של התהליך עוטי החלוקים הלבנים עזבו את האקווריום של מבקרי האיכות, לבשו סרבלי עבודה כחולים והפכו לחלק מהכח היצרני במפעל – תופעה זו הוזילה את עלויות היצור שכן התקורה המנהלית קוצצה. אך, קפיצת המדרגה האמיתית הייתה בעובדה כי רצפת הייצור הכילה בין משימותיה את האחריות על האיכות.

מאת: ד"ר יצחק תמוז

אשמח לשוחח עמכם על ניהול שינוי התפיסה המיושנת בזו ההגיונית והחדשה, ברשותי ניסיון רב בו אשמח להתחלק עמכם.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>